ברוס ליפטון PhD, ביולוג תאים מוכר ברמה בינלאומית כאחד האנשים הראשונים שהביא לחיבור בין מדע לרוח. התארח בתוכניות טלוויזיה ורדיו רבות, וגם אחד האורחים האהובים בכנסי מדע רבים. באמצע חודש ספטמבר האחרון הוא שוחח עם לילו - Juicy Living.
זה הקישור: http://youtu.be/uEuGlndt1yc
זה הקישור: http://youtu.be/uEuGlndt1yc
כאן תמצית הדברים.
התחיל את הקריירה שלו כמשבט תאי גזע ב-1967. לפני יותר מ45 שנה. אנשים רק מתחילים לדבר על כך בשנים האחרונות. זה שינה את כל תפישת עולמו. הרגיש חוסר הגינות, לא יכול היה להמשיך ללמד מכיוון שהמחקר גילה לו שמה שהוא מלמד את הרופאים לעתיד לחלוטין שגוי. כמו ש-לילו אומרת זאת הייתה קפיצת הקוונטום שלו, כאשר הוא החליט לעשות את מה שלבו דורש, בכנות ונאמנות לעצמו וייעודו כאן על כדור הארץ.
כאשר נוהגים לדבר על אבולוציה הרבה פעמים חושבים על איך שייצור אחד משנה את צורתו מדור לדור בהתאם לתנאים. כאן לא מדובר על אבולוציה מסוג זה. אנחנו כבר כאן. מדובר על אבולוציה של התודעה. אנחנו מתחילים להבין כאן שאנחנו בני האדם כל אחד כמו תא בגוף אחד - אנושות. כמו שכאשר אנחנו מסתכלים בראי ורואים את עצמינו למעשה זאת כמות עצומה של כ-50 טריליון תאים שמקיימים את חיי הגוף השלם הזה. וזה השלב בו אנחנו מתחילים לתפוס את עצמינו כחלק מהגוף הגדול יותר - אנושות. זאת הסיבה שמסגרות שונות אשר מפרידות בינינו מתחילות לאבד את משמעותן ולקרוס. מכיוון שאנחנו מתחילים להכיר בכך שאנחנו אורגניזם אחד. אחרת זה כמו מחלה אוטואימונית, כאשר מערכת חיסונית תוקפת את הגוף בו היא נמצאת, במלים אחרות הרס עצמי. וזה מה שחשוב שנבין, שכולנו חלק מאחד. זה השלב אחריו, למלחמות ואלימות פשוט לא יהיה מקום.
הוכחות מדעיות על כך
כאשר אנחנו מסתכלים על האבולוציה, מה שעולה לנו זה הרעיון של דרווין, בו אנחנו חושבים על אורגניזם, שנעשה יותר ויותר מורכב. תהליך ארוך ומסובך, הכולל הרבה גורמים. למעשה הרעיון שגוי בבסיסו. לאבולוציה יש נקודות התחלה ועצירה. ואז הכל מתחיל מחדש. לבקטריות יש חברות. הן מקיימות חיי חברה שלמים בהם הן מחליפות מידע, מה קורה סביבן ובעולם, ובכך הן מעלות מודעות. מה שאנחנו תופסים כשלב הבא באבולוציה של הבקטריה, התקבצות של כמה ויצירת ממברנה סביבן, התוצאה היא - אמבה.
וכך הלאה. קבוצות אמבה יצרו גוף גדול יותר וכך הלאה עד שאנחנו נוצרנו. האינטליגנציה הגבוהה אומרת: "קודם תיצור יחידה ולאחר מכן תיצור קבוצות, חבורות של יחידות אלה".
אנחנו בשלב בו אנו משלימים את האבולוציה של האנושות, כדור הארץ שלנו הופך להיות תא.
אז - נמשיך ליצור קשר עם פלנטות האחרות ובכך ניצור תאים גלקטיים.
הדבר הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות - זה לשחרר את האמונה על הנפרדות בינינו. ואת התפישה הדרוויניאנית לפיה התהליך האבולוציוני הוא תוצאה של הישרדות, שהיא זאת שמזינה את האבולוציה.
אנחנו חושבים שבן אדם הוא הצורה המוצלחת ביותר של היצור המודע. אבל הטבע לא עובד ככה.
לטבע לא חשוב איך כל אחד מאיתנו כפרט, אלא איך אנחנו כקבוצה ביחס לכדור הארץ שלנו - גאיה.
ואם אנחנו לא משתלבים בצורה הרמונית - אנחנו נכחד בצורה המונית. וזאת לא הפעם הראשונה שזה עלול לקרות למין האנושי. זה קרה בעבר. נאלצנו להתחיל מהתחלה. זה יכול לקרות לנו שוב.
זה קרה לאנושות כבר חמש פעמים. מסיבות שונות, פעם אסטרואיד, פעם כוכב שביט.
מתי אנחנו יודעים שהכחדה המונית הולכת לקרות - כאשר מתחילות להעלם כמויות גדולות של זנים שונים של בעלי חיים. וזה בדיוק מה שקורה כרגע. למעשה אלה אנחנו שגורמים לכך. לנו השפעה על התודעה. אנחנו יוצרים את החורים האלה בתודעה - מה שגורם להכחדה המונית.
לנו זכות הבחירה, בהתאם לדרך החיים בה נבחר. האבולוציה היא תהליך שדורש לקיחת חלק בקבלת ההחלטות. וזה קורה בהתאם ליחס שלנו לסביבה ולסובבים אותנו.
העובדה המדעית, נכון להיום, היא, שתוך שלושים שנה כל הדגים בים ייעלמו!
זהו צלצול השכמה! זהו אות אזהרה! אם לא נתחיל לקחת אחריות אין לנו לאן להמשיך.
אנחנו חייבים לשנות את הדרך בה אנו נוהגים לטפל אחד בשני ובאמא אדמה.
ואם לא נעשה זאת אפשר לומר להתראות.
למעשה זה טוב שזה קורה כרגע. ללא ההתרעה חריפה הזאת, ללא קריסת המערכות לא היינו יכולים לראות זאת. בטבע, כל עוד הכל שרוי בהרמוניה ואהבה הכל ממשיך להתקיים, אבל אם לא, אז המסקנה היא שזה לא עובד, אז הכל מתחיל מהתחלה.
הספינקס והפירמידות נמצאים כאן קרוב ל-50 אלף שנה. מישהו בנה אותם, בטכנולוגיה שאין לנו עד היום. ברור שהיו כאן ציביליזציות מפותחות יותר מאיתנו. אנחנו מתחילים להכיר בעובדה מי אנחנו, מה אנחנו וכמה עוצמה יש לנו, מעבר לכל דמיון. ויחד עם זאת מערכת האמונות של ימינו: גורסת "אנחנו חלשים ופגיעים". ואם זאת תפישת העצמי שלנו, זה מה שנהיה!
למעשה אנחנו לא תלויים בגנים שלנו, אלא, המציאות שלנו נקבעת בהתאם לאופן בו אנחנו תופשים את עצמנו. תאי הגוף שלנו מכירים במה שאנחנו מספרים לעצמנו. למעשה זהו ה-Shift בתפישה המדעית!
שמה שאנחנו חושבים על עצמנו זה מה שקובע את מציאות חיינו.
זאת הקפיצה האבולוציונית! אנחנו הורגלנו לחשוב שגנים שולטים על חיינו, מה שהפך אותנו לקורבנות. הפכנו לקורבנות של מערכת האמונות שלנו.
המדע החדש Api-genetics. api - מעבר לגנים. אז מה נמצא מעבר לגנים?
מעבר לגנים נמצאים התפישות שלנו, האמונות שלנו, ניסיון חיינו - כל אלה משנים את הביולוגיה והגנטיקה של גופנו. לכן אם אתם תופשים את עצמכם כקורבן - תהיו קורבן!
אז המדע החדש אומר - אתה שולט בגנטיקה שלך לפי איך שאתה מגיב לעולם. כאשר אנחנו מתחילים לחיות בהרמוניה עם העולם סביבנו, גם תאי גופנו מתחילים לחיות בהרמוניה אחד עם השני. החולי שלנו - זאת למעשה תגובה לעולם שיצרנו סביבנו. אם ניצור עולם הרמוני סביבנו גם הביולוגיה של גופנו תשתנה להרמונית יותר.
אז מה הוא השלב הבא, מה נצטרך לעשות?
דבר ראשון צריכים להיות מודעים לכך. ידע הוא כוח. אם אין לך ידע אתה חסר כוח. אם אתה לא יודע מי אתה - ואתה חי בתפישת קורבן, אין לך את הכוח לשנות דבר.
ברוס ליפטון לא בא מתחום הרוחניות, התחום הרגיש לו זר ומוזר. הוא בחר להיות מדען כי רוחניות הייתה רחוקה ממנו. רצה למצוא את האמת במדע. כאשר התחיל לעבוד בתחום ה-Api-genetics, וללמוד איך שהגנים מושפעים מהסביבה, למד משהו מאוד חשוב והוא שכל בני האדם שונים.
התאים שלנו הם בדיוק כמו גוף שלם, להם קולטנים דומים לשלנו לתפיסת מציאות. ובנוסף יש להם קולטן של עצמי - Self receptor. אלה מעין אנטנות. הזהות אינה נמצאת בתוך התאים אלא מחוצה להם. וזה נכון גם ביחס לאני השלם שלנו.
ברוס מספר שהוא פתאום קלט שכל אחד הוא כמו טלוויזיה,
קולט את המציאות מהיכן שהוא. וכאשר אנחנו מתים הטלוויזיה אכן מתה, השאלה היא:
מה עם השידור!? הזהות שלנו נתפשת באמצעות הקולטנים - החושים שלנו, מעבר למה שנמצא בגופנו הפיזי. וכאשר הטלוויזיה, מה שקולט את הזהות, מתה, השידור עדיין כאן.
וכל מה נותר לעשות - זה למצוא טלוויזיה חדשה.
אז זה התחיל מחיפוש בתחום המדע ומצא את עצמו בתחום הרוחניות.
מסתבר שאנחנו ישויות רוחניות.
בפיזיקת הקוונטים מדברים על שדה אנרגטי, בלתי נראה, שנותן צורה לעולם הפיזי, ואיינשטיין דיבר על כך שהשדה האנרגטי זהו הכוח השולט בחלקיקים הפיזיים. המציאות הפיזית היא השתקפות של השדה הבלתי הנראה הזה. ומה היא הגדרה של השדה הבלתי הנראה הזה בפיזיקת הקוונטים:
הכוח המניע הבלתי נראה אשר משפיע על העולם הפיזי.
וזאת בדיוק ההגדרה של עולם הרוח, הנשמה, הרוח הם - הכוח המניע הבלתי נראה אשר משפיע על העולם הפיזי. זאת הנקודה בה פיזיקת הקוונטים והרוחניות נפגשים.
וזהו העניין הנוסף באבולוציה. אנחנו לא רק מנגנון גנטי כמו מכונה, אלא לנו יכולת לשלוט על המכניזם הגנטי הזה, באמצעות המחשבות שלנו. ויתר על כך - זה לא בתוכנו אלא מחוצה לנו.
אם כולנו נהיה מודעים למידע הזה אנחנו ננהג לחלוטין שונה אחד כלפי השני.
נבין שאנחנו כאן על כדור הארץ הזה במטרה להתנסות מיוחדת לחלוטין, שונה ממה שלרוב מקובל לחשוב.
כאשר הואר ברוס בהבנה הזאת, שיש את אותו הפיזי ואותו הרוח, שאל את עצמו, אבל בשביל מה?
בשביל מה אני צריך את הפיזי? ותובנה מילאה את כולו: אם היית רק רוח - מה היה בשבילך טעמו של השוקולד? ההבנה הזאת מבהירה שהחושים שלנו הם האמצעי לחוות את עולם התדרים, כגן עדן מופלא, כפי שאנחנו יכולים לחוות אותו. לרוע המזל אנחנו הורסים את העולם הזה, ותופשים את עצמינו כקורבנות של ההרס. רואים במלחמות כאמצעי החיים מכיוון שתיאוריה הדרווינית אומרת שהחיים הם הישרדות. לא מפתיע שאנחנו אכן נמצאים בבעיה.
כל אחד מבין את האמת הפשוטה הזאת - מי אנחנו ולמה אנחנו כאן, והדבר המפליא יותר אשר התגלה לברוס במסע חייו, דבר בו לא האמין בהתחלה - כדור הארץ הוא למעשה גן עדן.
זה המקום בו אנו מגשימים, יוצרים את כל החלומות, התשוקות והדמיונות הפראיים שלנו.
אנחנו כאן כדי להתנסות במגוון תחושות, רגשות וחוויות, חלקם קשים חלקם מרגשים.
אנחנו נוחתים כאן על כדור הארץ הזה, בכדי לטעום מכל זה. ויש כאלה שמסתבכים ורוצים לעזוב את כל התסביכים האלה. אבל חשוב שנבין: כאן כל ה-אקשן. ואם אנחנו לא אוהבים את המציאות שיצרנו לנו יכולת לשנותה.
אז איך?
אז המחקר מגלה לנו שממברנת התא, כמו העור שלנו, היא אמצעי שמחבר בין העולם שמחוץ לתא ומעביר את המידע ומאפשר שינויים בתוך התא. מערכת העצבים, שהיא חלק בלתי נפרד מהעור שלנו, תפקידה לקרוא את הסביבה וליידע שאר המערכת, טריליונים של תאים, על מה שקורה מסביב.
הבעיה היא שבין הסביבה לבין כל המערכת התאים נמצא ה-mind שלנו.
ה-mind, מורכב משני חלקים מודע ותת-מודע. המודע - חווית ההווה, חיבור לכאן ועכשיו.
והתת-מודע, יותר כטייפ הקלטה, רושם את החוויות ומנגן אותם אין ספור פעמים.
המודע, תופס חלק מאוד קטן ממוחנו, בחלק הקדמי השמאלי של הראש
כאשר כל השאר הוא תת-המודע.
המודע הוא יצירתי, הוא גם לא נמצא במקום, הוא כל הזמן מטייל בין ה"כאן ועכשיו, לעתיד ולעבר.
אז מה שם לב למתרחש, מה נוכח? תת-המודע. הוא תמיד כאן. הוא מנהל את העניין 95% מהזמן!
אחד הדוגמאות הטובות להמחיש זאת - לימודי נהיגה.
כאשר אנחנו לומדים נהיגה, בהתחלה זה מאוד קשה. לשים לב גם אל הכביש וגם לשלוט בכל חלקיו של הרכב, זה מתיש. עד שהמוח התת-מודע לומד את העבודה, זה הופך להרגל. ואז העניין הופך להרבה יותר פשוט.
ואז כאשר אנחנו נוסעים עם עוד מישהו, יש דו-שיח, ואז כעבור עשר דקות, פתאום אתה שם לב שקרוב לעשר דקות לא שמת לב על הכביש. אז מי נהג? תת-המודע. תת-המודע מיליון פעם עוצמתי יותר מהמודע. זה בדיוק העניין. תת-המודע הוא כמו אוטומט, מריץ את התוכנית שיש בלי שום בעיה, אך הוא לא מודע למתרחש סביבו. המודע, הוא מודע רק למה שהוא מתמקד בו, רק על מה שהוא שם לב. אז אם אני לא שם לב, ההתנהגות שלי נובעת לא מהמודע אלא מתת-המודע.
והנקודה החשובה האחרונה בנושא. עד בערך גיל 6 המוח נמצא בעיקר בתהליך של הקלטה. התבוננות ורישום של התנהגות של הורים ומטפלים שונים, במשפחה וחברה. בהתאם לסיטואציה, מוכנה תבנית התנהגותית שהוקלטה כבר בגיל מוקדם זה. אלה תוכניות בסיסיות, עמוקות ביותר, והן אפילו לא שלנו אלא של מי שסובב אותנו בגיל הזה. אלה אפילו לא רצונות ואמונות שלנו, אלה מערכות אמונות של אנשים אחרים. והרעיון הוא לא חדש. 95% מהחיים שלנו מנוהלים בהתאם לתבניות אלה. חיינו היום הם השתקפות של 5% מהזמן בהתאם לרצונות שלנו ו-95% מהזמן בהתאם למה שנקלט בגיל מוקדם של חיינו, ומנוהל על ידי תת-המודע.
הפסיכולוגים אומרים ש-70% מאותן תבניות גם שליליות מאוד ומלאות קונפליקטים. אם 95% מהזמן חיינו מנוהלים על ידי 70% של תבניות שליליות - זאת הסיבה שחיינו לא נראים כפי שהיינו רוצים. וזה לא בגלל שאנחנו לא יוצרים את המציאות שלנו, אלא בגלל שאנחנו יוצרים אותה רק 5% מהזמן. מערכת האמונות שלנו מלאה באמונות הרסניות אשר לא רק לא מקדמות אותנו, הן גורמות לחולי והרס עצמי.
אז מתי הם אותם רגעים בהם אנחנו יוצרים באמת מציאות שאנחנו אוהבים.
תחזרו לרגעים בחיים בהם הייתם מאוהבים. סביר להניח זאת התקופה בה הרגשתם מלאי אנרגיה ובריאות, אפילו יכולתם לא לאכול באותה תקופה, זה היה כל כך מרומם. האם זה הרגיש כמו גן עדן? ייצרתם גן עדן!
באותם רגעים יצרתם: יופי, הרמוניה וגן עדן על פני אדמות. וזאת לא מקריות! אתם אלה שיצרתם באותם רגעים את החיים המדהימים האלה. וכאן התשובה: כאשר אנחנו מאוהבים המוח המודע נשאר בהווה, הוא נוכח. וכאשר אנחנו נשארים מודעים, כאן בהווה אנחנו יוצרים מציאות רצויה.
ברגע מסוים המוח המודע עוזב, מתחיל להיות עסוק במשהו שהיה או מה שצריך לעשות ומי בה במקומו? אותה דמות ממנה למדנו את ההתנהגות בגילאים המוקדמים של חיינו, אמא או אבא או דמות אחרת. ואז בני הזוג שלנו מסתכלים עלינו ושואלים: מה היא ההתנהגות הזאת ומאיפה היא באה? ויש כאלה בינינו שאפילו לא ישימו לב על מה שקרה באותו רגע. לא הייתה בכלל נוכחות של המודע בכדיי להבחין בתגובה. זה כמו בשיחה תוך כדי נהיגה, לא ראיתי מה קרה, כי הייתי עסוק בשיחה.
ומה קורה כאשר שני הצדדים נעשים לא מודעים! זה כמו להפגיש בין הורינו, או מי שטיפל בנו בגיל המוקדם. כאן המבחן: כמה גמישים נוכל להיות להתנהגות הלא מודעת של הבן או בת הזוג שלנו.
כאן למעשה נמצא המפתח למערכות היחסים שלנו.
כל דבר שזורם לנו בקלות משמעותו שהוא בא בהתאם למערכת האמונות שלנו. ומן הצד השני כל דבר בו אנו נלחמים ועובדים קשה, משמעות הדבר שהוא סותר את מערכת האמונות שלנו.
יש תוכנה שרצה ברקע שלא תומכת בתהליך. החדשות הטובות הן שניתן ללכת אחורה ולשנות את הרישומים. אז, חיינו יראו כמו גן עדן. ואם זה נכון, וזה אכן נכון, ולמעשה כאשר יותר ויותר אנשים יתחילו לעשות כך נתחיל לחיות בעולם הרבה יותר הרמוני ומלא אהבה. זאת הסיבה שאנחנו כאן. האהבה שנלמד לחוות ולהעניק הרבה יותר חשובה מכל חפץ יוקרה שנשיג בחיינו.
אז אנחנו נעשים יותר ויותר מודעים לעובדות אלה, וזאת הקפיצה באבולוציה.
אנחנו מתחילים להבין אהבה ללא תנאי. כולנו תאים באותו גוף ואם אתה פוגע באחד התאים אתה למעשה פוגע בעצמך. אנחנו מתחילים להבין שאני ואת/ה ואנחנו - זה אותו דבר.
וכאשר אנחנו פוגעים בסביבה אנחנו גם פוגעים בעצמנו. זאת הסיבה למחלות הרבות בימינו.
ממברנת התא זהה לשבב מחשב, כאשר הגרעין שלה, עם הגנים, זה כמו חומרה עם תוכנות עליה.
מדע ה-Api-Genetics מביא זאת ובנוסף התוכנות שבגרעין ניתן גם לקרוא וגם לכתוב. הן לא מקובעות, הן נכתבות מחדש בהתאם לסביבה. אם נשנה את מערכת האמונות שלנו, נשנה את הכימיה של גופנו וגם הגנים שלנו. משמעות הדבר היא שתאים ניתנים לתכנות מחדש. והם מתוכנתים בהתאם לאמונות שלנו. בדיוק כמו במחשב. הרגע בו נשנה את תפישת עולמנו זהו הרגע בו נשנה את כימיית גופינו.
מה ששינה את כל התפישה של ברוס - היה ניסוי שעשה ב-1967, כאשר שיבט תאי גזע.
כל 10 שעות התאים הכפילו את עצמם. אחרי שבועיים היו כבר אלפים. כולם זהים לחלוטין מבחינה גנטית. הוא חילק את כולם ל-3 קבוצות. לכל אחד מהכלים הוסיף גורם שונה. לאחד תאי שרירים, לשני הוסיף תאי עצם ולשלישי תאי שומן. כל מה שהשתנה למעשה הייתה סביבה בה הם המשיכו לצמוח. הגנים לא השתנו ויחד עם זאת השינוי כן קרה.
המסקנה היא: סביבה טובה - הכל משגשג. סביבה לא טובה - הכל נעשה חולה.
מה שיוצר סביבה לתאים בגופינו זה הדם שלנו. דרכו מועברים כימיקלים וחומרים מזינים. ומה שמשחרר לתוכו כימיקלים זה המוח שלנו. והמוח למעשה תלוי במערכת אמונות ותפישת עולמנו.
כאשר אנחנו אוהבים: אנחנו משחררים כימיקלים טובים לגופינו. וכאשר אנו במתח, לחץ וחרדה,
משתחררים לזרם דמנו הרבה מאוד הורמונים שונים לחלוטין. תחת לחץ מערכת אמורה להגן על עצמה ובכך מוח מכבה שאר מערכות. ככל שמערכת יותר תחת לחץ כך היא יותר מנותקת,
ומרוחקת מן המציאות. צמיחה מבוססת על תקשורת עם הסביבה ויחסי גומלין, לא התנתקות.
אנחנו לא יכולים להיות בצמיחה והגנה בו זמנית. זה העניין. שנה/י את המחשבות שלך, שנה/י את מערכת האמונות שלך, תשתנה כימיית הגוף, תשתנה גם הגנטיקה והמציאות כולה.
אבולוציה ספונטנית היא גם חלק מן המציאות.
הסביבה, התקשורת ומי שמנהל את העולם הזה כרגע לא מעוניינים בשינוי, אז מן הסתם הם לא יתמכו בו. אבל אנחנו אלה שמחליטים - זהו למעשה סיפורו של האבולוציה.
אנחנו חיים בתקופה מדהימה, בה בני אדם מתחילים לקחת בחזרה את הכוח של מי ומה שהם באמת. מלא דברים מתרחשים מול עינינו. זה מעצים מאוד לראות את השינוי.
מומלץ בחום לראות את הראיון, לאחר שיש לך את התמצית יהיה הרבה יותר קל להבין גם אם יש לך קושי אם אנגלית.
בנוסף הייתי ממליצה לראות את הסרט דוקומונטרי הבא:
http://yes.walla.co.il/?w=2/7828/1595419
ותהיו שינוי אותו אתם רוצים לראות:
ותהיו שינוי אותו אתם רוצים לראות:
